קודם כל אהבה לבגדים ולאופנה,

הכיף שזה עושה לנו לראות צבע, הדפס,

צורה, גזרה, פריט לבוש מגניב שמרגש אותנו.

אופנה היא אומנות וכיף לנו ללבוש אותה.

קניית בגדים כמו גם צרכנות בכל תחום אחר,

צריכה להיות מודעת ונשלטת,

ונכונה מוסרית וסביבתית,

על מנת לקחת חלק בכלכלה מעגלית ומקיימת.

*מדי שנה נזרקים  בעולם 20 מיליון טון פריטי אופנה –

רובם מועברים לאפריקה, חלקם נטמנים באדמה- לא מתכלים ומזהמים אותה והשאר נשרפים.

*כל פריט לבוש שיש לנו בארון נלבש בממוצע 10 פעמים.

(30% מכמות הבגדים שאנחנו מקבלים לחנויות לא נלבשו כלל / מגיעים עם טיקט חדש).

*ניתן למחזר רק אחוז קטן מהבגדים שלא בשימוש, בגדים שעשויים מאותו חומר ורק אם הוא טבעי.

גם תהליך המחזור צורך אנרגיה רבה שכמעט משתווה לצריכת האנרגיה בתהליך ייצור של בגד חדש.

*תעשיית האופנה היא התעשייה השנייה המזהמת ביותר בעולם אחרי תעשיית הנפט.

לשם השוואה- כדי לייצר מדי שנה בגדים סינתטיים – התעשייה משתמשת בחומר שהוא שווה ערך ל-3 טריליון בקבוקי פלסטיק.

*יותר ממחצית הבגדים שאנחנו לובשים עשויים מפוליאסטר-סוג של פלסטיק שהוא תוצר לוואי של נפט.

* כדי לייצר חולצה אחת מכותנה נדרשים 260 ליטר מים.

גידולי כותנה דורשים יותר חומרי הדברה מכל גידול אחר בעולם.

*בתהליך צביעת בגד משתמשים בממוצע ב-3 ק״ג כימיקלים, שמוזרמים לנחלים ולים ואחראים ל-20% מזיהום המים העולמי.

טביעת הרגל הפחמנית של כל חולצה שווה ערך בממוצע ל- 4 ק״ג של גזי חממה.

רק תחשבו על הדלק בתהליך השינוע – כל חולצה עוברת מסע של אלפי קילומטרים משלב הכותנה בשדה למפעלים ומשם חזרה לחנויות, לזה נוסף דלק מטוסים מזהם שנוצר על ידי מאות אלפי פריטים שמוזמנים אונליין, וכמויות הפלסטיק בהם משתמשים באריזה לכל הזמנה כזו.

*תעשיית האופנה המהירה בנויה על שימוש נצלני ולא הוגן של כוח עבודה זול בעיקר ממדינות עולם שלישי, שמורכב ברובו מנשים וגם ילדים המועסקים בתנאים עלובים, שכר נמוך וללא זכויות סוציאליות.

קראו כאן על האסון במפעל ייצור בגדים בבנגלדש

המון!

להשתמש יותר בבגדים שרכשנו.

להחליף/ לתת/ לקבל

לצרוך פחות ויותר איכותי ולרכוש מקומי.

לקנות מחברות/מעצבים שמחויבים לתהליכי ייצור מקיימים.

ומעל לכל לצרוך יותר יד שנייה.

אם נפסיק ברגע זה לקנות או לייצר בגדים חדשים,

עדיין יהיה לנו מה ללבוש במשך כמה עשרות שנים.